יום חמישי, 26 במרץ 2009

החיים ביפו

בס"ד 09\02\22

סיפור מהחיים

כשעלינו ארצה בשנת 1948 בהתחלה היינו במעברה ברעננה שאז הייתה מושבה קטנה.

כיון שאבא היה מעל גיל חמישים אפשרו לנו לחפש מגורים ביפו, הרבה מתושבי יפו הערבים ברחו כיון שהם פחדו מפני שהם השתתפו בפרעות ובמלחמה נגד הישוב היהודי.
כאשר אנחנו הגענו ליפו כבר לא היו בתים שלמים רק חורבות, בכל אופן אנשי הסוכנות עזרו בכך שהם הלוו כספים לשיפוץ, אבא חיפש בית בשבילנו ואז הוא ראה את הבית שלאחר מכן גרנו בו,
זה היה בניין הסורייה שזה היה בית המשפט בזמן האנגלים ובו שפטו את אנשי לחי ואצל שתפסו אותם ובית הסוהר היה ממול, בכל אופן האצל החנו משאית תפוזים וחומר נפץ בצד הבניין ופוצצו חלק ממנו.
הקומה העליונה הייתה ללא חלונות ודלתות וללא גג, היו שם שלוש דירות, אבא בחר את המרכזית שזה היה חדר גדול עם רצפת שיש אפור שהפכנו אותו לשני חדרים.,ושם גרנו עד שהתחתנתי וגרנו ברמת גן,
ההורים התגוררו שם עוד מספר שנים .כיום הבית אטום ולא גרים בו.

הבית שלנו נמצא בצד שמאל מהשעון.


תמונה מהאינטרנט


תמונה מהאינטרנט

יום שני, 16 במרץ 2009

סיפור מהחיים ותמונת רכבת


כשנגמרה המלחמה העולמית השנייה, הייתי בת 6 ,נסענו ברכבת מרוסיה לפולין במשך כמה חדשים , בדרך הרכבת עצרה לכמה זמן לכל מיני מטרות ,באחת התחנות הנשים ירדו לכבס והילדים שיחקו ,ואז הילדים ביקשו ממני לקטוף סירפדים, כיוון שהייתי קטנה ולא היכרתי סירפדים קטפתי אותם וכשהם צרבו מאד רצתי אל אימי בבכי.




יום שני, 2 במרץ 2009

הבת שלי המורה טובה






הבת שלי טובה נולדה כשהייתי בת 18, היא היתה תינוקת חמודה, בכיתה א' היא למדה באשדוד שגרנו שם באותו זמן.

בבית הספר היה לה כבר כשרון אמנותי ,לכן היא למדה בתלפיות במגמה לאמנות ומשם לסמינר ,אחרי שהיתה בשנת שרות בבית החולים שערי צדק.


ומאז שסיימה את הסמינר היא מלמדת אמנות ומחשבים שהשתלמה בהם במשך כל שנותיה כמורה מוערכת וגם סיימה את לימודיה לתואר שני.